המשבר הכלכלי הוא טוב לאנושות 

המשבר הכלכלי הוא טוב לאנושות


המשבר הכלכלי כאות של מצוקה חברתית
המשבר הכלכלי הפוקד את רוב ארצות תבל מסתיר משבר אחר, מצוקה חברתית עמוקה. המונח כלכלה מורכב מהכפלת המילה "כל", 'כלכל' המעידה על "כלל הדברים", על שאיפה להשיג את הכל, תשוקה לשלמות חומרית. החברה מחפשת את השלמות באמצעות הכסף המאפשר לכלכל אותה, כלומר לפרנס, לזון אותה. מצב חומרי משופר מביא לשלמות זאת, כך החברה המערבית מבינה את האושר. האביר המודרני הוא בעל ההון השולט על אימפריה כלכלית, קונה ומוכר ועושה רווחים. הכסף מעניק לאדם בחברה תחושת ביטחון פיזי ונפשי ואולי הרגשה לא מודעת (לעיתים גם מודעת) של שליטה המצרפת אותו ליחידי סגולה, ל"בני אלמוות" של דורנו, כי בידיו היכולת להשיג כל דבר, אולי גם...את הנצח. התפיסה הזאת יוצרת ריק עצום כי הכסף אינו יכול למלא את כל הרבדים בחיי האדם ובמיוחד את הממד הרוחני והמוסרי שבו. לא פלא שמקרי שחיתות ותאוות בצע מופרזת ממלאים את הדפים של העיתונים והמהווים חלק משיח היום.

סמליות הכסף
לעיתים אני פוגש אנשים בקליניקה שלי שמפתחים יחס מיוחד לכסף. אצלם הכל נמדד באמצעותו, גם הרגש: אם מ. רוצה להוכיח לבני משפחתו שהוא אוהב אותם, הוא קונה להם משהו יקר בלי לבדוק אפילו אם הם חפצים בכך. בעיניו אדם חכם הוא אדם שעשה הון כמוהו ובכל זאת מ. מרגיש רע. התקשורת עם משפחתו לא מוצלחת במיוחד, הוא לא מבין למה הם לא משתפים אותו בחיים שלהם ולא מבקשים את העצות שלו, כי בוודאי מ. נבון כי עשה הרבה כסף, ולו ניסיון חיים עשיר במיוחד ועל בני המשפחה ליהנות מהידע הכלכלי שלו. למ. אין חברים, הוא חי בבדידות, הזוגיות שלו התמוססה מזמן. מ. מתעניין רק בדבר אחד עבודתו והרווח הכספי הנובע ממנה. הוא יכול לקנות את כל מה שהוא רוצה. הכל מובן מאליו, והנה בא המשבר הכלכלי ומ. מופתע ומפתח התקף חרדה, הוא נכנס למצב הישרדותי. עד עכשיו הכל היה ברור, יש כסף יש הכל, יש משבר, הוא מתמוטט למרות שכמעט לא הפסיד מהונו.
ש. מבזבז את כספו בלי חשבון, הוא קונה בגדים יקרים מאוד, אוכל במסעדות מפוארות וחש שאין משמעות לחיים. הכסף אמור למלא את הריק הפנימי שלו, ללא הצלחה.
ס. שומר על כספו בצורה חולנית, הולך עם בגדים בלויים וקונה רק מה שהכרחי לקיום היומיומי. לס. יש הרבה כסף אבל הוא חי בחרדה מתמדת שכספו ייעלם בעוד רגע, בעוד שנייה והוא יישאר עירום כביום היוולדו. חכמים יהודים מהתקופה התלמודית אמרו שלעיתים אדם מעדיף את ממונו על גופו כי אולי מבחינתו אין קיום אמיתי אם אין עושר כלכלי. אם זיגמונד פרויד קישר בין כסף לצואה, מתנה ראשונה שהתינוק מעניק לאמו ואם גיאורג גרודק זיהה את הקמצן השומר על כספו באמצעות אותה צואה, ניתן לחבר את הכסף עם מרכיבים סמליים קיומיים כמו החיות שבאדם וההרגשה של נצחיות מדומה.

הניתוק מהטבע
האדם במערב חי במרחב אורבאני, מנותק מהטבע. הכסף מאפשר לו לקנות כל דבר בלי לחוש את השתלשלות הנדרשת כדי להשיג את חפצו. העוף הקפוא בסופר, איבד כל קשר עם העוף החי, הגזר והאפונה שהוא אוכל הגיעו היישר מהמדף לצלחת, כמעט ללא מודעות לתהליך החקלאי והמסחרי הכרוך בהשגתם. הכל עניין של אינסטנט, וכל זה בזכות הכסף, הממון. לא בכדי הנוצרים זיהו בממון שליח של השטן הגורם לצרות ולחטאים. מזמן התרגלנו לשלם עם כסף וירטואלי ומי לא לועג לזקן המתגאה שאין בידו כרטיס אשראי. אנו טוענים שהנה קשיש עומד לפנינו כאיש המערות לא מתקדם , פרימיטיבי כי עבורו לכסף יש ערך מוחשי, חומרי שלא ניתן לבטל עליו. לא נשכח שהמשבר הכלכלי פרץ בגלל הכסף הווירטואלי של האשראי. שטר של כסף וכרטיס אשראי מהווים מרכיבים עיקריים בניתוק מהטבע כי לא מדמיינים שהשטר של נייר או שפיסת פלסטיק הם סמלים נוחים למשהו קונקרטי, ריאלי, בעל ערך אמיתי הקשור לעולם שלנו, לטבע.
הקפיטליזם הוא פרי של העיור, של יצירת ערים גדולות ועזיבת הכפר והטבע. הקפיטליזם נוצר על ידי הבורגנות -לשון "בורג" כלומר עיר בגרמנית. הקפיטליזם מתנתק מהתהליך הטבעי, מהטבע. העיר יוצרת את הבטון והמלאכותי. מציאות טבעית נעלמת מעיני העירוניים החיים באשליה שהכל מובן מאליו. הניתוק מתפשט גם במגזר הכפרי בדרגה נמוכה יותר, שם הקשר עם האדמה עדיין קיים במקצת. האדם לא מזהה ולא מודע מספיק לתהליכים המתחוללים בזמן ובמרחב. אנו לא רוצים להרגיש, לראות, להתבונן ולהתמודד. הזקנים נכנסים לבתי אבות ואנו מנסים למחוק את התהליך הזקנה ושואפים לחיות חיי נצח כצעירים, הנכים מאוכלסים במוסדות כי לא נעים שיחיו בקרבנו. התהליכים ממשיכים להתקיים שנרצה או לא נרצה וההתנהגות של עצימת עיניים אינה עוזרת. אגדה לא נכונה מספרת שהיען מכניס את ראשו בחול כשסכנה מתקרבת, אבל כל הגוף בולט והוא חשוף לחלוטין וכך החברה המודרנית. בני אדם משתמשים באין ספור אמצעים מלאכותיים כדי להתעלם ממה שקורה בטבע. בטבע, מתחוללים כל הזמן משברים קטנים או גדולים. בטבע, האדם חי בשכנות עם המוות, הלידה, הצמיחה והרגרסיה. האדם המנותק, מתקשה להתמודד עם התופעות השליליות המהוות מרכיב חשוב בטבע וכתגובה, מפתח סימפטומים רבים בנפשו ובגופו.

החרדה והדיכאון ומחלות קשות
החברה המודרנית כה מסונוורת שלא יכולה לזהות משברים שמתקרבים (חוץ מיחידים המסוגלים עדיין לצפות אבל אנו מעדיפים לא לשמוע אותם). בני אדם מתנכרים מעצמם. לא מפתיע שהחרדה והדיכאון וכל מיני מחלות כמו סרטן או פגיעות לב, מתפתחות בימינו ומקשים על הקיום שלנו. כל דור עם המשברים והמחלות שלו, אלא שבדורנו אנו מגלים פתולוגיות שלא היו כה נפוצות בעבר או שלא היה ידועות כלל. אני שומע שחברות, מפעלים שכלל לא נפגעו מהמשבר החלו בפיטורי עובדים כפעולת מנע. הסבירות היא שלא יפגעו, אבל החרדה שולטת ואינה מאפשרת לחשוב בצורה צלולה ולהמתין כדי לראות לאן הרוח נושבת. החרדה והדיכאון מובילים למדיניות של כיבוי שרפות כי בוודאי קטסטרופה מתקרבת. אנו חיים בעידן שמבשרים ללא הרף על אסונות צפויים: לא יהיו מים על כדור הארץ, הים יציף את היבשות, יהיה יותר מדי חם כדי לחיות על כדור הארץ, מגפה קטלנית בדרך תפגע ברוב האוכלוסייה האנושית, מחכים לרעידת אדמה קטלנית, מלחמה גרעינית מאיימת על הקיום, מטאור יחסל את החי עלי אדמות. התחזיות האפוקליפטיות נובעות מהחרדה העולמית התוקפת אותנו. על הפרט, על האינדיבידואל, לתפוס מרחק ולהתבונן באופן צלול יותר בעולמנו. נכון יש קטסטרופות, בכל הזמנים היו קטסטרופות, בטבע יש קטסטרופות, אבל אנחנו עדיין כאן על כדור הארץ. על האדם לחוות שוב את התהליכים, לגלות את העולם הפנימי שלו, לפתח את היכולת לראות את השתלשלות האירועים באופן כולל יותר, על האדם לקחת פסק זמן לפני שיגיב. הבהלה המאפיינת את דורנו, מונעת חשיבה וזיהוי תהליכים. אולי משבר כלכלי זה יעזור לבני אדם לקחת פסק זמן ולצאת מהבהלה.



הטוב שבמשבר
החברה לא מזהה את הטוב שבמשבר כלכלי זה השובר דפוסים לא ראויים , מין אות הזהרה המאפשרת לבדוק את עצמנו. המשבר הכלכלי מסמל, הוא מורכב מרצף של סמלים כלומר, נתונים בעלי משמעות עבורנו. עלינו למיין את אותם סמלים, לזהות את אלו שתורמים לנו ואת אלו שפוגעים בנו. עלינו לפענח אותם ובמיוחד אלה שמזיקים, להשתדל להתבונן בהם מזוויות אחרות שאנו לא רגילים לראות. פעולה זאת יכולה להשפיע לטובה על האדם, להחזיר לו במקצת את הקשר עם הטבע, להיות מודע ששום דבר בעולם הזה מובן מאליו. המשבר יכול להחזיר לנו פרופורציות. בעידן שמדעי הרוח באוניברסיטאות, מאבדים את משמעותם, אולי לטובת האנושות צריך כן להתעסק בפילוסופיה, בספרות ובמקצועות "לא נחשבים" כי מהם אין רווח כלכלי, אבל אולי יש להם רווח יותר גדול, רווח קיומי. לתת ערך למקצוע הוא עניין מלאכותי לחלוטין, בסך הכל החלטה חברתית.
תשאלו את עצמכם מהו הרעיון שמוביל אתכם מעבר למקרר יותר חדיש או למכונית משודרגת? מה הם הערכים האישיים,החברתיים, הרוחניים והמוסריים שמלווים אתכם ומעניקים טעם לחיים שלכם ומובילים אתכם לפשר החיים האישיים? אולי הפעם משבר יגרום למהפך ונהפוך לחברה טובה יותר?

רפאל רוזנר
סמיואנליסט ומנהל "סמלים"
www.semalim.co.il
semalim@semalim.co.il